דברים לזכרו של פרופסור אמריטוס משה אדד ז"ל

20 במאי 1939, ב' בסיוון ה'תרצ"ט - 25 במרץ 2019, י"ח באדר ב' ה'תשע"ט

פרופסור אמריטוס משה אדד שימש חבר סגל במחלקה לקרימינולוגיה באוניברסיטת בר-אילן ועמד בראשה במשך 11 שנים. פרופ' אדד היה מחשובי החוקרים והמרצים הבכירים בתחום הקרימינולוגיה בישראל. מחקריו המקיפים קידמו את הבנת התנהגותו של האדם בכלל ושל העבריין בפרט, וסייעו לפתח שיטות לניבוי עבריינות וכן לטיפול בעבריינים ולשיקומם. פרופ' אדד תרם רבות לחקר עבריינות הנוער ולהבנת הקשר בין מחלות והפרעות נפשיות להתנהגות עבריינית. כמו כן הוא קידם מאוד את ההוראה ואת המחקר בקרימינולוגיה והעמיד תלמידים הרבה.

פרופ' אדד זכה בפרס ישראל לקרימינולוגיה לשנת תש"ע.

 

דברים לזכרו מאת ד"ר קרן גואטה

פרופ' אדד היה קרימינולוג מוביל בישראל ובעולם, חתן פרס ישראל לקרימינולוגיה, שהעמיד דורות של תלמידים שממשיכים את דרכו הייחודית. לכתו מעמנו הוא אבדה גדולה למשפחת הקרימינולוגים בארץ. פרופ' אדד עמד בראש המחלקה לקרימינולוגיה שנים רבות וריכז במשך  שנים רבות את לימודי הקרימינולוגיה מטעם מערך המכללות של אוניברסיטת בר-אילן.

פרופ' אדד היה מרצה מוערך אשר הטביע את חותמו על תלמידיו הרבים באקדמיה ומחוצה לה. פרופ' אדד שילב בטבעיות בין תיאוריות פסיכולוגיות, קרימינולוגיות,  מחקרים מעולם הביולוגיה והכימיה  לבין ידע וחוכמה יהודית עתיקה. יכולת זו לאינטגרציה בין עולמות תוכן מרובים אפשרה לו להניח יסודות לקרימינולוגיה הומאנית, כזו הרואה בשיקום עוברי חוק מטרה נעלה ויעילה במיגור עבריינות. תפיסה זו, בדומה לפרשנותה של ברוריה,  אשת רבי מאיר, את הפסוק מתהילים (גמרא בברכות י ע"א) "יתמו חטאים מן הארץ,  ולא חוטאים", אותה נהג פרופ' אדד לצטט, מנוגדת לתפיסות  הקוראות להמשך תיוג,  ענישה ונקמה בעוברי חוק.

הגותו ועקרונות משנתו של פרופ' אדד לא נותרו במגדל השן האקדמי  אלא הונחלו  על ידו לתלמידיו הרבים באמצעות מתן דוגמא אישית ובאמצעות עידוד תלמידיו  ליישום עקרונות אלו במסגרות שונות לשיקום עבריינים. עקרון מרכזי בהגותו של פרופ' אדד עסק בסגולתה  המיטיבה של מציאת משמעות חיים, יצירת "יש קיומי" בלשונו. פרופ' אדד הדגים במחקריו כי מציאת משמעות חיים חיובית יכולה לסייע בשיקום עבריינים. הוא טען כי דרך המלך למציאת משמעות חיים היא סיוע לזולת, פעולה אותו כינה "נתינה מעניקה"- לשם זיקוק והדגשת כוחה התרפויטי של נתינה לאחר. תפיסה זו שללה מכל וכל ההיררכיה בין נותן העזרה למקבלה, כפי שמתגלמת במשפטים מהתקופה האחרונה המאחלים לאדם: "שתהיה תמיד בצד הנותן",  ותחת זאת הדגישה את התרומה הצפויה למקבל ולכך שלכל אדם יש מה להעניק לאחר. לשם כך, דרבן פרופ' אדד את תלמידיו ותלמידותיו להרבות טוב בעולם ולסייע לעוברי חוק במציאת משמעות חיים חיובית  ובכך להפוך לסוכני שינוי חברתי.

עקרון מרכזי נוסף בהגותו התייחס לקשר החינוכי-טיפולי כאל מפגש בלתי-אמצעי בין שני סובייקטים המצויים על פני רצף אחד. לשם כך, נהג פרופ' אדד לספר מעשיה מאת  ר' נחמן מברסלב על בן המלך שנפל לשיגעון, התיישב ערום מתחת לשולחן וטען כי הוא תרנגול. מאמצים שונים לסייע לבן המלך עלו בתוהו ורק החכם שפשט את בגדיו וירד עם בן המלך לישיבה שקטה מתחת לשולחן הצליח לסייע בשיפור מצבו.  פרופ' אדד ראה במעשיה זו את התגלמות העיקרון האקזיסטנציאלי של "היות עם"  אדם במצוקתו, מבלי לבקש ממנו דבר או להניעו לפעולה. חוויה זו נתפסה בעיניו ככזו אשר יש בכוחה  להקהות ולו במעט את האבסורד והכאב המגולמים בקיום האנושי. בנוסף, הדגימה מעשייה זו, על פי פרופ' אדד,  את כוחו המרפא של תיקוף רגשות  ולא עימות עימם. בדומה,  נהג פרופ' אדד להציע  לתלמידיו להיענות לפחדיהם ממפלצות של ילדיהם הרכים באמצעות בניית מטאטא קסמים להברחת מפלצות במקום לעמת את ילדיהם עם היעדרן של מפלצות.

פרופ' אדד יישם עיקרון זה של מפגש בלתי אמצעי גם בהוראה וראה בה נחוצה במיוחד בסביבה האקדמית שלעיתים יכולה להיתפס כמנוכרת המקדשת מצוינות ותחרותיות על חשבון מצבו הנפשי של הפרט. לשם כך, נהג לשלוח מכתבים אישיים, כתובים בכתב ידו, לסטודנטים באירועים משמעותיים בחייהם והקפיד להשאיר את דלתו פתוחה בפני כל מי שרצה לשוחח ולהסתייע בו. שאיפה זו להפחית את הניכור התבטאה גם  במנהגו של פרופ' אדד לשזור בטופסי הבחינה, בינות לתיאוריות קרימינולוגיות וז'רגון אקדמי, משפטים ישירים לסטודנט הנבחן, למשל "אתה יותר חשוב מהבחינה" אשר נועדו להקל על מצוקתו להזכיר לו כי בריאותו ושלומו ניצבים מעל לכל. לאור ראייה זאת, ראה פרופ' אדד  את תפקיד המחנך/מטפל כאחראי להטמעת התפיסה כי שלומו ומצבו הרגשי של התלמיד חשובים בתהליך רכישת ההשכלה  וכמי שהמחויבות להיות ברור ונהיר מוטלת על כתפיו. מסיבה זו נהג להקדים להגיע לאולם ההרצאות, בעידן של טרום מצגות ונוכחות מלאה של סטודנטים, ולכתוב  בכתב יד מסודר את ראשי הפרקים של ההרצאה כדי להקל על הסטודנטים הגודשים את אולם ההרצאות. במהלך ההרצאות  נהג פרופ' אדד לרתום את כל משאביו הפרפורמטיביים כדי להנהיר תיאוריות פסיכואנליטיות מורכבות וממצאי מחקרים לעיתים באמצעות חיקוי ילד בן שלוש ולעיתים באמצעות קריאת מחשבותיו של אסיר בכלא. בכך, הנכיח דמויות אלו באולם ההרצאות האקדמי והנגיש גם את המורכבות שבתיאוריות מדעי החברה.

עקרון נוסף בהגותו של פרופ' אדד התייחס לצורך ביצירת חוסן אנטי תיוגי בקרב אוכלוסיות הנתונות לתיוג חברתי אשר היו יקרות לליבו כגון אנשים הסובלים מהפרעות נפשיות, עולים חדשים, נוער במצבי סיכון  ואנשים המתגוררים בפריפריה. פרופ' אדד טען כי פיתוח חוסן אנטי תיוגי, אותו דימה לשריון, בקרב אנשים אלו יסייע בידם לזהות תיוג ואפליה המופנים כלפיהם ולמתן את השלכותיהם הקשות באמצעות הכרה בערך עצמי והכרת התרבות והמורשת ממנה הגיעו. אולם, פתרון אינדיבידואלי זה לתיוג ולתחלואים חברתיים, לא הוצג במשנתו  כבלעדי במיגור  תחלואים אלו, אלא רק כנדבך נוסף לצד אחריות חברתית וערבות הדדית. פרופ' אדד נהג להצביע על תפקידה של החברה בהבטחת האפשרות להתחלה חדשה ובלתי מתייגת לאסיר משוחרר ונהג לצטט את הרמב"ם בדבר האיסור לבייש ולתייג עוברי החוק:" חטא גמור הוא לומר לבעל תשובה: זכור מעשיך הראשונים, או להזכירן [את המעשים] לפניו כדי לביישו [.רמב"ם, הלכות תשובה, פרק ז, הלכה ח]. כמו כן קרא להתייחסות הומאנית, מכבדת ומשתפת של עוברי חוק  ולקידום תוכניות טיפול המבוססות על שותפות עימם.  ראייה חברתית זו  הובילה אותו גם לסייע בפתיחת המכללות בפריפריה, אותה ראה כאקט של צדק ולא כאקט של  צדקה עבור אוכלוסיות אלו.

אני סבורה כי הצטיינותה העקבית בהוראה של המחלקה לקרימינולוגיה, כמו גם היותה של המחלקה לקרימינולוגיה כר פורה למחקר בתחום שיקום עבריינים ובית גידול למאות קרימינולוגים העוסקים בשיקום ובמניעה עבריינות משקפת ומגלמת את מורשתו של פרופ' אדד. כולי תקווה כי נשכיל להמשיך לקיים מורשת זו.

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים

קרן גואטה

 

דברים לזכרו מאת ד"ר משה בן סימון

יש מרצים שבאים ללמד וללכת, יש מרצים מצוינים שאיכפת להם ומשקיעים במצגות, מביאים דוגמאות, מדברים לאט כדי שהסטודנטים יספיקו לסכם, אבל יש מרצים שלא צריכים שום עזרים חיצוניים ומביאים איתם את עצמם, את נשמתם לאולם ההרצאות. פרופ' משה אדד ראה בעבודתו כמרצה שליחות חינוכית מדרגה ראשונה ונתן את כל כולו בכל הרצאה, גם בתקופות בהם לא היה בקו הבריאות. ההרצאות שלו כללו חומרים תיאורטיים מורכבים ביותר אשר כבמטה קסם הפכו פשוטים ונהירים לכל. הספר "קרימינולוגיה – העבריין בהתהוותו" הוא דוגמת מופת ליכולת של פרופ' אדד לקחת את התכנים המורכבים של זיגמונד פרויד ולתווך אותם בצורה ברורה, פשוטה, קלילה ומצחיקה לסטודנטים. מההרצאות שלו היינו יוצאים עם פרספקטיבה חדשה על משמעות החיים, על הורות וחינוך ועל מהות האדם וייעודו ותמיד, אבל תמיד, תוך חיבור חזק למקורות ישראל.

פרופ' אדד האיר פנים לסטודנטים שניגשו אליו לאחר השיעור לשאול שאלות ולכל שאלה שנשאלה במהלך ההרצאה היה מגיב בצורה שמפתחת את תחושת ה"אני יכול" בסטודנט תהא השאלה אינטליגנטית יותר או פחות. היתה הרגשה שהוא ממש ניזון מהעניין שהסטודנטים מביעים ובזכות התשוקה הגדולה שלו לפיתוח חשיבה הוא הצליח לקיים דיונים בין הסטודנטים באולם של 200 איש. פרופ' אדד תיבל לרוב את ההרצאות בדוגמאות, חלקן מאוד מצחיקות, מחייו האישיים, מה שנתן תחושה שהוא ממש חי את מה שהוא מלמד משום שהוא האמין בדברים בכל נפשו.

מי שנכנס לחדרו של פרופ' אדד מצא אותו לרוב מהרהר תוך שהוא מניח כף יד על מצחו. פעמים שהיה מהרהר בתיאוריה חדשה, פעמים בדברים שאמר סטודנט בשיעור, בפרשת השבוע ופעמים שהרהור זה היה דאגה. שום דבר לא עבר על ידו, הכל עבר דרכו, דרך לב ענק של אהבת ישראל. פרופ' אדד כאב כל ידיעה חדשותית קשה ודאג מאוד לעתיד מדינת ישראל. הוא עסק רבות באופנים לקיום חברה מוסרית, חומלת ויהודית ודלתו היתה פתוחה בפני כל מי שביקש לראותו. היתה בפרופ' אדד היכולת החדה והמהירה לזהות את מהות נשמתו של האדם שמולו מתוך כך לסייע.

סגנון הפעולה החינוכי של פרופ' אדד היה מכבד, אדיב, מלווה בקול רך, איטי, נעים ואבהי, אך מבלי לוותר על דרישות אקדמיות גבוהות. סגנון פעולה זה הוביל תלמידים ללמוד מתוך מוטיבציה פנימית ולא מתוך הכרח חיצוני. תלמידים רבים זוכרים את החומר הנלמד שנים רבות לאחר מכן והמחברת היחידה ממנה הם לא יכולים להיפרד היא אותה מחברת מצהיבה של "תיאוריות בקרימינולוגיה" או "מבוא לפסיכופתולוגיה". הם לא נפרדים מהמחברת משום שהיא מכילה הרבה יותר מתיאוריות. בין השורות מסתתרת חוויה סטודנטיאלית חריגה ומיוחדת במינה לה זכו מאת איש כה יקר ואהוב זה.

כולי תקווה שנזכה להמשיך ללמד לאור דמותו מעוררת ההשראה של פרופ' משה אדד ולהעביר את המסרים ההומאניים שהגה וכתב: "דאמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי: כל תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה שפתותיו דובבות בקבר." (בכורות, לא, ע"ב)

משה בן סימון