דברי פרידה מפרופ' דיפור בסיום עבודתו במחלקה (2003)

ב"ה,

פרופ' די-פור היקר, חברים וחברות נכבדים,

אפתח בשבח הרעיון של "שבת אחים גם יחד" מסביב לפרופ' די-פור, ואודה בשמי ובשם כולנו לד"ר שרה בן-דוד, ראש המחלקה שלנו ולמלכה אור-חן, סגנית ראש-המחלקה, על המחשבה הברוכה שהיא מלאית חן: פרידה מסביב למזבח, פרידה מסביב לשולחן.

ב- 20 השנים שפרופ' די-פור נמצא עימנו במחלקה, זכינו כולנו ממנו למתנות רוח רבות והאחת שנדמה לי, שכמעט כל אחד זכה בה, אם רק רצה בכך , היא פיתוחה של האינתרופתיה בינינו וכן בינינו לבין הסטודנטים שלנו. בספרו ecouter le reve הוא לימד אותנו לשמוע, ללמוד ולהבין את האחר, ואפילו באמצעות הגיגיו וחלומותיו בהקיץ של אותו אחר.

לשמוע את האחר, להבין את הזולת, להקשיב להגיגיו, דורש מאיתנו צמצום עצמי, כי רק אז, נצליח בהגשמת האיתרופתיה. הסימפטיה,  הפתיחות כלפי האחר באשר הוא, האמפתיה המאפשרת לחוות את האחר ולהושיט לו יד ולהשלים את צרכיו וכך לאזן אותו.

פרופ' די-פור הוא אחיעזר לרבים מאיתנו ודלתו היתה תמיד פתוחה לחברי הסגל וכן לסטודנטים. מורי ורבותי,  מר"ן הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל, אהב לדמות את האדם לסוכה. לכאורה, מבנה רעוע ועראי, האמור לעמוד רק שבעה ימים. אבל, הוא נהג לומר, אלה הם החיים, שבעה עשורים של שנים – ימי שנותינו שבעים שנה (תהילים פרק ד' פסוק י'), ואם בגבורות שמונים שנה… ואכן היום השמיני של סוכות, הוא רגל בפני עצמו, הוא חג הפרישה מהסוכה, הוא חג הבית, הוא חג של התייצבות מחודשת, של רעננות, של המשך. היום השמיני, הוא יום הפרישה ממעגל השגרה, שחייבה אותנו עד כה. אכן, שהינו בסוכה, הסכך שמעלינו,

חייב היה להיות בלתי ניתן לזיהום. הוא היה עשוי מצמחיה שאינה יכולה לקבל טומאה. כאשר הרמנו את עינינו לשמיים, היינו תחת כיפת השמיים, הגבהנו את עינינו, וראינו את השמיים ואת הכוכבים ודעתנו כוונה אל האלוקי, אל הנשגב, אל האידיאלי, אל האינסופי ואל הנצחי, ולא תמיד היה לנו הזמן להגשים את שחפצנו… והנה מגיע היום השמיני, היום שבו אנו פורשים מחובות העבודה… "עוד ינובון בשיבה, דשנים ורעננים יהיו". היה זה פרופ' בכרך שבהיפרדו מהסנאט ציין ואמר לנו, דעו לכם, כך הוא אמר לנו, זה כל כך יפה להזדקן בבריאות וביכולת להוסיף וליצור… והוא צדק, כי אז באותו יום שמיני, אנו נזכרים בשמיים שראינו בשהותנו בסוכה, ובהיותנו בעבודות היום יום ובפרישה אנו מתחילים להגשים את הגיגינו ואת חלומותינו. מורי ורבותי, האדם הוא בבת-אחת יצור יכול ולא יכול,  הוא בבת אחת גדול וקטן. אם נראה אותו באופן הפיזי, הרי שהוא כל כך קטן – מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו? (ישעיהו פרק כב, יג) אך כמה גדול הוא האדם! נאמר עליו בספר תהילים (ח, ה-ו), "ותחסרהו מעט מאלוקים". האדם שהוא כה חלוש, הוא זה השולט בגלי הים,  הוא זה השולט בחלל, והוא זה המגלה את חוקי הנצח. אנו השוהים בהיכל המדע זוכים לייצר ידע ומבינים זאת. ביום השמיני, בפרישה ולאחריה, יכול האדם להרקיע שחקים. היום השמיני הוא יומא אריכתא שהרוח יכולה לשגשג ולהעפיל מעלה מעלה. יחד עם מודעות מלאה זו של היום השמיני ושל משמעותו, אנו מאחלים לפרופ' די-פור שהיום השמיני שלו יהיה מלווה ביצירה רבה ובשמחות הרבה ובימים רבים הרווים בשכינת ה'. 

חזק וברוך פרופ' די-פור! חזק ואמץ פרופ' די-פור! הכל אוהבים אותך! תזכור שהמחלקה שלנו נשארת ביתך השני ותתכבד מאוד בנוכחותך.

תודה רבה

פרופ' משה אדד