הערכת אמינות המסר הכתוב באירועים טראומטיים.

מטרה: לבחון את השפעת רמת ההתרכזות על היכולת להבחין בין זיכרונות אמיתיים וזיכרונות שקריים של חוויות טראומטיות.// נבדקים: 34 נשים ו-10 גברים בני 18-54 שנים .// שיטה וכלי מחקר: בניסוי הראשון הנבדקים התבקשו לכתוב הצהרת אמת או הצהרת שקר אודות אירוע טראומטי אמיתי או מדומה שחוו. אחרי כתיבת ההצהרות השיבו הנבדקים  על שאלון התרכזות (tas tellegen, 1982). בהמשך, ההצהרות עברו קידוד על ידי שופטים באמצעות מחוון ניטור מציאות (sporer, 1997). בניסוי השני הנבדקים התבקשו  להעריך את אמיתותן של ההצהרות שנאספו בניסוי הראשון באמצעות סולם אמינות (nahari & ben shakhar, 2013), ובאמצעות שאלון מאפייני הזיכרון mcq johnson et al., 1988)).// מן הממצאים: בניגוד להשערות, נמצאו הבדלים בן הזיכרונות האמיתיים (החיצוניים) ובין הזיכרונות הבדויים (הפנימיים) בקרב בעלי יכולת התרכזות נמוכה. נבדקים אלו נטו לספר פרטים מרחביים רבים יותר מאשר בעלי יכולת התרכזות גבוהה. בניגוד להשערות, לא נמצא קשר מובהק בין המחוונים של מאפייני ניטור המציאות ובין הערכת האמינות. השופטים נטו להאמין לתצהירי האירועים ככל שהם תפסו אותם כעשירים יותר בפרטים רגשיים, חושיים והקשריים, ללא תלות בעושר התצהיר בפועל. הממצאים מעלים את המסקנה כי תהליך הערכת האמינות תלוי ברמת ההתרכזות של המצהיר, המשפיעה על כמות הפרטים המרחביים המדווחים בהצהרה.// העבודה בהנחיית ד"ר גלית נהרי ופרופ' ישראל נחשון.