הקשר בין ממדי הערכה עצמית, כעס ותוקפנות של האדם לבין הכלב שבבעלותו.

מטרה: לבחון את המניעים החברתיים והאישיותיים לבחירת כלב כחיית מחמד.// נבדקים: 80 גברים ונשים, נשואים ורווקים, בני 65-22 שנים, כולם בעלי כלבים.// שיטה וכלי מחקר: הנבדקים חולקו לשתי קבוצות מחקר – בעלי כלבים שהוגדרו על-ידי וטרינרים כ"ידידותיים" או כ"מסוכנים"  על-פי "החוק להסדרת הפיקוח על כלבים". הנבדקים מילאו שאלון הערכה עצמית – tscs (fitts, 1965); שאלון הבעת כעס מצבי – (staxi (spielberger, 1988; ושאלון מאפייני כלבים המבוסס על תמונות של כלבים מגזעים שונים.// מן הממצאים: הנבדקים שהראו מניעים כוחניים יותר השתייכו לבעלי הכלבים הפחות ידידותיים. אצל בעלי הכלבים מהסוג ה"מסוכן" העצמי הפיזי היה גבוה יותר ואילו בקרב בעלי הכלבים ה"ידידותיים" העצמי המשפחתי היה גבוה יותר. ככל שהנבדק היה תוקפן יותר, כך הוא העדיף כלבים מגזע "מסוכן" וככל שההערכה העצמית הייתה גבוהה יותר, כך ההעדפה לכלבים מגזע "מסוכן" הייתה פחותה. הממצאים מצביעים על תפקידו של האדם בעיצוב מערכת היחסים בינו ובין כלבו ומלמדים על עמימותה של ההגדרה "כלב מסוכן" אשר מסיתה למעשה את תשומת הלב מאישיותו של בעל הכלב לעבר ההתמקדות בכלב עצמו.// העבודה בהנחיית ד"ר יעל אידיסיס